14/7/2002
הפורנו כתרופה
בשבוע שעבר ראיתי ראיון עם כוכבת פורנו. זאת מין אופנה כזאת
בזמן האחרון - סרטים דוקומנטריים על תעשיית הפורנו ומסביבה.
מציצנות במסווה של סקרנות אינטלקטואלית. ללכת עם ולהרגיש בלי.
המראיינת שאלה את הפורנאית "למה?" והפורנאית אמרה "כי אבא שלי
ניצל אותי מינית בילדותי".
זה סוג של נקמה, היא הסבירה. עכשיו הוא יראה שכולם נוגעים בי
ואני עושה המון סקס פרוע עם כל מיני גברים ונשים - רק לא
איתך. לכולם מותר ולך אסור.
לכל אחד יש דרך משלו להתמודד עם טראומות, ונתקלתי בחיי במגוון
של דרכי התמודדות עם טרואמות מיניות. פגשתי מישהי שהתנתקה,
פגשתי כמה וכמה שהחליטו להיות לסביות (תרצו להגיד שהן רק גילו
את זה, לא אתווכח. כלומר, כן אתווכח אבל לא עכשיו), וראיתי גם
כמה שהחליטו להפוך למה שניסו להפוך אותן. הן כאילו התאהבו
בסקס, כאילו חיפשו עוד ועוד ממנו, כמה שיותר מגוון, כמה שיותר
מנותק.
פסיכולוגים מסוימים יגידו שיש דרך מסוימת להתמודד עם הטראומה
(הדרך שעוברת דרך הספה שלהם והארנק שלהם, לרוב), אחרים יגידו
שכל התמודדות היא לגיטימית, כל עוד היא לא פוגעת באף אחד.
וזאת שאלה קשה - מי יחליט מתי היא פוגעת בעצמה ומתי היא עוזרת
לעצמה? האם בחורה צעירה שנכנסת לתעשיית הפורנו ביוזמתה, או
לפחות מרצונה, עוזרת לרפא את הפצע, או רק מסתירה אותו מאחורי
משהו אחר? האם היא מחפשת הצדקה למשהו? תחושת שייכות למשהו?
אני לא פסיכולוגית ואין לי את כל התשובות. וגם הפורנאית לא
יודעת את כל התשובות, או אולי לא רוצה לספר את כל מה שהיא
יודעת על עצמה. יש לה בית יפה, ומכונית, וכמה חברים, אבל בסוף
היום היא תהיה שם לבד, עם חשבון הנפש הפרטי שלה.
בסרט שראיתי המראיינת שאלה פורנאית אחרת "הפורנו הרס לך את
החיים?" הפורנאית חשבה לרגע וענתה "לא. אני הרסתי אותם".
ואז הם נסעו לאתר הצילום של הסרט ה-901 שלה.
המשוגע
המשוגע אומר: "זה לא שאנשים מתרגלים לשגעון שלי. זה השגעון
שלי שמתרגל להסתתר כשבאים אנשים. אני רק צריך זמן לעצמי מדי
פעם, להוציא אותו החוצה. אחרת אני באמת אשתגע".
|
|