8/10/2002
מסיבת השקה
בשבוע שעבר זוגתי סחבה אותי לאיזו מסיבת השקה של משהו. זוגתי
מאוד מקושרת ונחשבת במקומות מסוימים. הרבה אנשים היו רוצים
להיות מקושרים ונחשבים במקומות כאלה, ולהיות מוזמנים למסיבות
השקה כאלו.
אני לא.
בהתחלה עוד נסחבתי אחריה. חייכתי, לחצתי ידיים בנימוס,
והתעלמתי מהמבטים של כל הליברלים שמגלים פתאום שאיזה זוג
לסביות הסתנן להם לארוע הנוצץ.
היה אפילו רגע שמישהו הכיר את השם שלי. משהו מהאינטרנט...
זה היה השלב שבו הבנתי שזאת לא הסביבה הטבעית שלי.
הכל היה שם יותר מדי נוצץ. כוסיות יין נוצצות, תכשיטי זהב
נוצצים, ליפסטיק נוצץ, פלאשים של מצלמות מנצנצים. לרגע היה
נדמה לי שאני נמצאת בחנות תכשיטים. ואני לא אוהבת תכשיטים.
התישבתי בצד עם כוס היין השלישית שלי, ונתתי לכל זה לעבור
מולי. האנשים הפכו לתפאורה, ריחות הבשמים התערבבו, והקולות
הפכו למסך מפוצל של רעשי רקע לא מזיקים.
הדיג'יי חייך אלי. אבל בטח הוא חייך לעוד כמה בנות ברשימה שלו.
אחרי כמה מחשבות וכמה סיגריות זוגתי הגיעה ושאלה אם הכל בסדר.
הסברתי לה שאני מאוד נהנית והכל מאוד נוצץ והאנשים מאוד יפים
והמוסיקה מאוד נעימה, או בקיצור - מתי הולכים הביתה?
מצד אחד אין לי שום סיבה להיות שם. זאת המסיבה שלה, ואני שם
על תקן בת הזוג שלה. היא בהחלט צריכה להבין את זה שאני
משתעממת שם. מצד שני אני בהחלט צריכה להבין את זה שהיא מרגישה
יותר שלמה כשאני באה איתה. מצד שלישי אני אף פעם לא אוהבת
להיות על תקן מוסרת המסר החברתי ושגרירת הזוגות החד-מיניים
בעולמנו האכזר.
מצד רביעי הנה הולכים הביתה.
בדרך הביתה היא אמרה לי שיום אחד אני אהיה מפורסמת ואהיה
חייבת ללכת לארועים כאלה ולחייך. סוג של מחמאה התחבאה פה
מאחורי הנזיפה הזאת.
עדיין לא החלטתי אם אני רוצה להיות מפורסמת. אבל כנראה שיש
ארונות שאנחנו יוצאים מהם, ולפעמים יש גם כאלה שאנחנו נכנסים
אליהם.
כתב תביעה
שני נערים גדולי גוף תובעים את מקדונלד'ס. היתה להם דוגמה
טובה מכל התביעות נגד חברות הסיגריות (תביעות שגם זכו
במליונים). הבעיה היא שאף אחד לא מכריח אף אחד לאכול
במקדונלד'ס, או באף מקום אחר. אבל אני מחזיקה אצבעות לשני
הנערים בעלי התושיה. קודם כל בגלל שזה תמיד נחמד לראות נערים
יוזמים "סטארט-אפ". דבר שני, אני כבר מכינה את רשימת התביעות
הפוטנציאליות שלי, אם התקדים הזה יעבוד:
- כל חברות המזון שהרחיבו לי את הירכיים.
- כל חברות הסיגריות שהשחירו לי את הריאות.
- כל הספרים שגרמו לי להרכיב משקפיים בגיל צעיר.
- כל הנשים שגרמו לי שברון לב.
- וגיא, שהכשיל אותי במשחק כדורגל בכיתה ה' וגרם לי ליפול
ולשבור את היד.
ניפגש בבית המשפט!
|
|