15/10/2002
מכתב מגברת קונלי
קיבלתי מכתב מגברת קונלי.
לגברת קונלי היה מאהב. ידעתי את זה כשעבדתי אצלה בניו-יורק.
היא ידעה שאני יודעת, ואפילו ידעה להשתמש בזה. אני הייתי
סיפור הכיסוי שלה. שמרתי על הילדים בזמן שהיא עטפה את עצמה
בסדינים זרים. אף אחד לא ידע, וזה נמשך כמה חודשים, ומי יודע
כמה עוד אחרי שעזבתי.
גברת קונלי כתבה לי שהיא נפרדה מבעלה. הם היו נשואים עשרים
שנה בערך, חיו חיים ממוצעים בבית ממוצע. שני ילדים, רהיטים לא
מכוערים במיוחד, ומאהב אחד.
היא לא נפרדה בגלל שבעלה גילה את הסיפור. אין לו מושג גם
היום, היא כותבת. המאהב כבר עבר לעיר רחוקה אחרת והקשר איתו
בכלל נותק. אבל גברת קונלי נפרדה מבעלה, כי היא הבינה בזכות
המאהב שהיא לא רוצה להיות עם בעלה.
היא נתנה לי כתובת, אמרה שאני יכולה לכתוב, שאלה מה שלומי.
הייתי די מבולבלת כשהייתי אצלה בניו-יורק, והיא היתה מאוד
מאורגנת ומסודרת, כמעט מרובעת. חיים ממוצעים עם ילדים ובעל,
ומאהב ממוצע ששבר את השגרה.
שלומי טוב, תודה. אני די מאושרת בסך-הכל. אני עדיין לא
מאורגנת כמוך, גברת קונלי, אבל את יודעת - תמיד היתה לי בעיה
עם ממוצעים.
המשוגע
אני מכור לחיים, הוא אומר. אנשים אחרים הופכים להיות משוגעים
כשהם לוקחים סמים, או שותים אלכוהול. אני שותה מים. ובכל זאת
אני משוגע. אנשים אחרים יכולים להפסיק להיות משוגעים אם
יפסיקו לקחת את הסם. אני משוגע מבפנים, ובשביל לא להיות משוגע
אני צריך להפסיק לחיות.
|
|