7/11/2002

שלוש לידות

שני
שני נולדה לשתי אמהות גאות. תינוקת בריאה ושמנמנה, שמתחילה
עכשיו את חייה. מבחינתה שיחליפו לה חיתול כשהוא מתלכלך, יתנו
לה לאכול כשהיא רעבה, שלא יהיה לה חם מדי, ולא קר מדי. חוץ
מזה לא אכפת לה כלום. עזבו אותה מארונות וקהילות, תנו לה רק
את הציצים עם החלב.
אבל האמהות שלה יודעות שהיא תגדל מהר. הרבה יותר מהר מקצב
סידור התמונות באלבום. היא תתחיל לדבר, ולשאול שאלות, וללכת
לגן ולראות ילדים אחרים.
בבית תמיד יחכו לה שתי אמהות אוהבות, שיודעות שהיא תצטרך
להתמודד עם דברים שלא כל ילד מתמודד איתם, ולא כל ילד יודע
איך. אבל גם הן עברו התמודדויות כאלו בעבר, וממשיכות להתמודד
גם היום, בלי שני ועם שני. ובכלל - יש ילד שלא קשה לו לפעמים?
יש ילד שלא שואל שאלות?
האמהות של שני תסברנה לה, והיא תסביר לחברים, ובעיקר תסביר
לעצמה. ואז פתאום היא תגלה שהחיים שלה די רגילים בעצם, ומה
שיטריד אותה בעיקר זה המורה המעצבנת שלא מסבירה את שיעורי
הבית, או ההתלבטות הנצחית בבחירת הבגד למסיבה ביום ששי.
בעוד שנים יגדלו כל הילדים של המשפחות החד-מיניות וירגישו שהם
כבר רק קצת מיוחדים. אבל הם ידעו שהסיבה לזה היא בעצם קיומם.
ואז הם יודו לאמא ולאמא, או לאבא ולאבא על החיים הבריאים
והטובים שלהם.

אריאל
אריאל נולד באותו יום ובאותו בית יולדות. הוריו מאוד שמחים
והוא בתמורה מוכן להיות שמנמן, בריא וחמוד. אריאל לא יודע,
אבל כבר מחכים לו בבית אח ואחות, מתרגשים עד עמקי נשמתם לרגל
הצטרפותו של אחיהם החדש למשפחה.
עכשיו אריאל בוכה קצת בגלל שהוא רעב. אמא מיד מאכילה אותו
והוא נרגע. אמא ואבא יתנו לאריאל כל מה שיצטרך כדי לגדול
ולהיות ילד בריא, מחונך, ושומר מצוות. בעוד כמה שנים אריאל
ילמד איזה קול עושה כל חיה בתיבת נח, מה מותר ומה אסור בשבת,
ואיך אומרים קריאת שמע לפני שהולכים לישון.
ההורים של אריאל לא ממש מבינים את ההורים של שני. איך אפשר
להביא ילד לעולם בלי אבא? ואיך אשה יכולה לחיות עם אשה ולא עם
גבר? הרבה שאלות היו שואלים ההורים של אריאל אם זה היה מעניין
אותם עכשיו. אבל מה שמעניין אותם עכשיו זה אריאל.
את כל הדברים האלה שני תסביר לאריאל כשיגדלו קצת. והוא יבין
את זה, אבל לא ממש יקבל את זה. הוא לא יחשוב שאמא ואמא של שני
הן סוטות מסוכנות, אבל הוא יחשוב שאולי עדיף לא לחשוב על זה
יותר מדי.

ג'וי
ג'וי נולדה מעבר לים, במרחק גדול מאוד משני ואריאל. קראו לה
ג'וי כי היא העניקה אושר גדול לאמא שלה. ככה, פשוט. ג'וי ישנה
עכשיו, אבל היא תתעורר באמצע הלילה לבקש אוכל, ואמא שלה
תתעורר ותאכיל אותה, ותחייך, ואף אחד יהיה מאושר כמוה.
לפני שאמא של ג'וי היתה אמא, עברו עליה הרבה שנים בבדידות. יש
לה חברים, והיא גם הכירה כמה וכמה גברים בחייה, אבל הזמן רץ
לה, ופתאום היא הבינה שמתחיל להיות מאוחר. היא רצתה להיות
אמא. היא פשוט רצתה ילד. או ילדה. זה לא ממש משנה.
אמא של ג'וי חצתה את גיל 40 והזמן המשיך לברוח לה. היא לא
נשואה, היא אולי כבר קצת מבוגרת, אבל היא תעשה הכל בשביל
להיות אמא.
הטיפולים היו ארוכים וקשים. שום דבר בחיים של אמא של ג'וי לא
קל. הזמן, כמו תמיד, נשף בעורפה, אבל היא המשיכה לנסות אפילו
שהיו ימים של ייאוש והרבה דמעות בלילות.
ואז זה קרה. הטיפול הצליח ואמא של ג'וי נשאה את ג'וי ברחמה.
דמעות הייאוש והבדידות התחלפו בדמעות של שמחה ללא גבול. אף
אחד לא יצליח אף פעם להבין את ההרגשה, אבל לאמא של ג'וי לא
אכפת אם יבינו או לא. היא תעשה בשביל ג'וי כל מה שתוכל,
ואפילו קצת יותר. היא תקנה לג'וי צעצועים חדשים, ותעזור לה
בלימודים, ותהיה החברה הכי טובה שלה, למרות שפער הגילאים
ביניהם גדול.
כי אמא של ג'וי מבינה שלא משנה מה חושבים עליך, ואיך אתה בוחר
להוליד את הילד. מה שחשוב זה לקבל את המתנה הזאת בשמחה בכל
יום מחדש, ולעשות כל מה שאמא צריכה לעשות כדי שג'וי תהיה
מאושרת.