21/11/2002
כוכבים נופלים
אומרים שכשרואים כוכב נופל כדאי להביע משאלה. אני לא יודעת אם
הכוכב הנופל מגשים את המשאלה, או אפילו יודע שמישהו הביע
משאלה, אבל זאת מסורת.
ממקום מושבי בעיר הגדולה קצת קשה לראות כוכבים נופלים, למרות
ששמעתי שיש כאלה בכל לילה. זאת הסיבה שמאוד התרגשתי לקראת גשם
המטאורים שהובטח לי השבוע. ארזנו קפה ופינג'אן, כיסאות נוח
ומעילים, ויצאנו למקום חשוך כדי לצפות. בארץ הקטנה שלנו קשה
להתרחק ממשהו כי כשמתרחקים מיד מתקרבים למשהו אחר, אבל מצאנו
שדה חשוך ומבודד עם כמה עצים יבשים למדורה, והתכוננו ללילה
בלי שינה.
הירח המלא, שהוא בדרך-כלל משהו מאוד יפה ורומנטי, קצת הפריע
למופע הרומנטיקה האמיתי שתוכנן. התכרבלנו מסביב למדורה
ואימצנו את הצוואר כלפי מעלה - תנועה שתושבי החיים המודרניים
לא מאוד מאומנים בה. מדי פעם חצה כוכב נופל את השמים, משאיר
אחריו שובל של זוהר ועשן, ומשאלות בלב.
בהדרגה הקצב התגבר. עוד ועוד כוכבים נופלים, גדולים וקטנים,
בוהקים ועמומים, ולכל אחד הוצמדה משאלה. ועוד משאלה. ועוד.
אבל אז נגמרו המשאלות. כלומר, המשאלות אף פעם לא נגמרות, אבל
קשה להיזכר בכולן בלילה אחד. כוכבים המשיכו ליפול, מתעכבים
לרגע כדי לשאול את הלב שלי מה הוא מבקש, ונמוגים בסופו של דבר
עם סימן שאלה גדול מול שתיקתו.
המופע הזה היה יפה מאוד, ולקראת הבוקר גם הירח ירד אל האופק
והצטרף לתפאורה המרשימה בצבע כתום מכובד. רוב הלילות שמנעו
שינה ממני בעבר היו רחוקים מלהיות מהנים.
בדרך חזרה, כשהשמש כבר איימה לעלות ולהאיר את אולם המופעים
הענק, ראיתי עוד כמה. מערכה אחרונה ללילה זה.
בצהריים קמתי עם חיוך וקפה. השמש האירה את החדר מבעד לחלון,
ואל הלב שלי התגנבה עוד משאלה. קשה לי להבין איך שכחתי אותה
בלילה, כשהיו כל-כך הרבה כוכבים נופלים.
רק עוד משאלה אחת, שתאלץ לחכות לכוכב הנופל הבא.
המשוגע
המשוגע חזר. שאלתי אותו איפה הוא היה. הוא אמר שהוא היה
בטיול, אבל כששאלתי איפה טייל הוא אמר שלא כדאי לי לדעת. לא
מקומות שאני רוצה להיות בהם.
היד שלו רועדת כשהוא מחזיק את כוס המים הקרים, העיניים שלו
מחפשות את האנשים, וכל מבט שהוא שולח לכל איש או אשה ברחוב
ממלא אותו סיפורים שהוא ממלמל רק מילה או שתיים מהם. הוא היה
רוצה לתת לסיפורים שלו לנוח קצת מדי פעם, אבל הוא מפחד שאם זה
יקרה הם ירדמו לתמיד.
|
|