8/12/2002
מבחני אישיות
גם השבוע קיבלתי בדואר האלקטרוני מבחן אישיות. כמובן שמיד
עניתי על כל השאלות, בחרתי צבע אהוב, חיה אהובה, סיפרתי לעצמי
מה אני אוהבת ומה אני לא אוהבת, בחרתי מספר בין 1 ל-100
ולמדתי עוד משהו על עצמי.
למדתי למשל שאני מבזבזת יותר מדי זמן על שאלונים ומחשבונים.
הרשת מלאה במבחנים כאלה. שואלים אותי מה אני אוהבת ללבוש,
ומספרים לי כמה ילדים יהיו לי. שואלים אותי אם הייתי מסגירה
חברה ששדדה בנק, ומספרים לי כמה (באחוזים!) אני לסבית.
שאלונים ומחשבונים של אינטרנט מבטיחים לנו תשובות על שאלות
שלא שאלנו את עצמנו, שמחושבות לפי תשובות שלנו על שאלות
שבחיים לא חשבנו שישאלו אותנו.
נשמע מבלבל? נכון. אפשר להכליל ולומר שאנחנו חיים בתקופה
מבלבלת. רוב בני האדם מבולבלים, ורוב השאר מחפים עם עודף
בטחון על הבילבול. זאת כנראה הסיבה שאנחנו כל-כך רוצים שמישהו
יסביר לנו מי אנחנו, ולא משנה איך. אנשים מחפשים תשובות.
אנשים רוצים לדעת מי הם, ומה הם שווים.
אבל אני לא באמת מצפה ללמוד עד כמה אני סקסית, ביצ'ית, או
גיקית רק לפי כמה שאלות שמישהו חיבר. בשבילי ההנאה ממבחן
אישיות טיפשי כזה היא בעיקר בדרך ולא בקו הסיום. כלומר,
המבחנים המעניינים והמהנים ביותר הם אלה שהשאלות שלהם יוצאות
דופן, מסקרנות, בעלות דמיון, וגורמות לי לחשוב כמה שניות לפני
שאני עונה.
אבל גם אני מדי פעם מתפתה למחשבון פשוט ובנאלי. יש כנראה משהו
כובש בקסם הזה - איך מישהו אומר לנו משהו על עצמנו רק לפי
הצבעים שאנחנו אוהבים, ואיך ההתאמה בינינו לבין בני הזוג ממש
מושלמת - אפילו לפי השמות ותאריכי הלידה שלנו.
אם נהיה כנים, אנחנו זוכרים את ההצלחות יותר מאשר את
הכשלונות. אם מחשבון האהבה מצא %98 התאמה נרוץ ונספר לחבר'ה.
אם לא - לא נורא. נגיד לעצמנו שברור שזה מחשבון טיפשי, ונלך
לאתר אחר.
מתנות
מתנות מחו"ל הן לא פיצוי על הגעגוע. הן הוכחה שלו.
|
|