19/12/2002
טיול חורפי
יצאתי מהבית אחרי הצהריים והלכתי לכיוון הים. השמים היו
מעוננים, והרוח היתה צוננת. הלכתי ברחוב עם הידיים בכיסים של
המעיל "כמו פיטר לורי זומם איזה פשע" אצל אל סטיוארט.
אני אוהבת ללכת ככה כשהכל אפור וקר. הקור מחדד את המחשבה.
הקור גם מחדד את הגעגועים, וגם זה טוב, להתגעגע.
החיים עוברים מהר מדי לפעמים, ואין זמן להתעכב על דברים שהיו,
על אנשים רחוקים, על מקומות שהזכרון מטשטש. אלבומי תמונות
עושים רק חלק מהעבודה, ורוב הזמן צוברים אבק על המדפים. כדי
להרגיש צריך להתגעגע, וכדי להתגעגע צריך להחיות לא רק את
התמונה, אלא גם את אותה הרגשה שהיתה שם, ושלא תחזור. האוויר
הקר של העיר האפורה מעלה זכרונות של ערים רחוקות. העצב הפנימי
של החורף מעלה באוב אנשים שהיו פעם.
הים סער באותו יום. הרוח הכתה בי ואני התכרבלתי במעיל
והסתכלתי על הגלים. אני אוהבת את הים מרחוק, בלי החול והמלח.
הים הוא המקום הכי רחוק שאפשר ללכת אליו, אבל הוא רק התחלת
הדרך למקומות רחוקים יותר.
בדרך חזרה התחיל לרדת גשם. בתוך שניות הכל נרטב, וגם אני.
הלכתי מהר, בורחת מהגשם ומכל הזכרונות החורפיים. כל מה שחשבתי
עליו בדרך חזרה היה הבית החם, כוס התה, ואהובתי שמחכה לי.
המשוגע
המשוגע כועס. כועס מאוד. הוא כועס על כל אלה שמעמידים פנים של
משוגעים. אלה אנשים רעים, הוא אומר. אנשים שעשו מעשים רעים
ומנצלים את המשוגעים כדי להתחמק מעונש. הם אנשים רעים פעמיים
- פעם אחת בגלל שעשו דברים רעים, ופעם שניה בגלל שהם חוסים
בצל שיגעון שאינו שייך להם. המשוגעים הם אנשים טובים, ואנשים
רעים מוציאים להם שם רע עכשיו.
סטותהם
העיירה סטותהם במדינת מסצ'וסטס הופיעה בתצלומים ובאיורים
באוסף שעסק בארכיטקטורה. הרבה סטודנטים וחוקרים למדו לראות
בעיירה סטותהם דוגמה יפה לסגנון הכפר הניו-אנגלי.
הכל היה טוב ויפה, עד שמישהו גילה שסטותהם לא היתה מעולם.
אחרי שערכו את המחקר, נשארו החוקרים עם כמה תצלומים ואיורים
שלא השתלבו בשום מקום. אבל היה להם חבל לזרוק אותם. וכך נוצרה
סטותהם כעיירה מייצגת.
בשביל רוב האנשים סטותהם היא שם נרדף לשקר גס, לעיוות המחקר,
לאקט אנטי-אתי.
אבל באיזה שהוא מקום כולנו בונים לעצמנו זכרונות לפי תמונות
שלא מוצאות מקום. לכל אחת ואחד יש את הסטותהם שלו. אנחנו
מטיילים שם, מספרים לעצמנו סיפורים, ואפילו מתגעגעים.
|
|