6/4/2003
פורים, חג של שמחה
לכל דבר יש פעם ראשונה. השנה הלכתי למסיבת פורים. זאת לא הפעם
הראשונה שלי, אבל זאת הפעם הראשונה שאני הולכת עם בת-זוג
אמיתית, וזאת אולי הפעם הראשונה שאני באמת שמחה להתחפש.
בשנים הקודמות התחפשתי, אבל לא הייתי צריכה את זה. היו לי
מבחר של מסכות טבעיות שכיסו על פני יום-יום, וזה גרם לתחפושת
של פורים להראות מאולצת, לא רצינית - עד כמה שזה נשמע אבסורד.
בשנים הקודמות גיליתי שלא משנה כמה משקיעים בתחפושת למסיבת
פורים, אם חיים כל השנה בתחפושות ובמסכות, לא מרגישים את
השמחה האמיתית של החג, שהוא אחד הנדירים ביהדות, בגלל שהמצווה
העיקרית שלו היא פשוט לשמוח.
בכלל, עד שלא חיים קצת באושר, לא יודעים מה זה אושר. אפשר
לטעות ולחשוב על שמחה, אבל שמחה אמיתית מזהים רק כשהיא שם,
ואז מבינים. זה כמו חלום וערות.
לא משנה למה התחפשתי השנה. מה שחשוב זה שמתחת למסכה שלי אני
חייכתי באמת.
פצעים
יכולתו של הגוף להרפא מפצעים מרשימה עוד יותר נוכח הקושי של
הנפש להחלים.
רגע של עברית
לפעמים יש לי הרגשה שהעם היושב בציון קצת יותר מדי מתלהב
משפות זרות, או לחלופין מתבייש בשפה העברית.
מישהו החליט שאנגלית נשמעת יותר טוב, או יותר חדשנית, או
מביאה יותר מכירות. מישהו החליט אולי שאם ניתן לחנות שלנו שם
באנגלית, הקונים ירגישו כאילו הם בחו"ל. מישהו החליט, וכולם
נסחפו.
את ההברקה הלשונית "תפוזינה" קלקלו לנו עם התוספת active. את
"מתאים-לי" שהתגאה במידות הגדולות, הפכו למידת הנוזלים הזעירה
ml. את המשביר אופנה הפכו לשם הפסאודו-כימיקלי H&O.
יש עוד המון דוגמאות, פשוט תסתכלו סביבכם. למעשה מאוד קשה
למצוא שם עסק או מותג עברי גאה.
העברית היא אחד הנסים הגדולים והמופלאים ביותר שקרו בהסטוריה
הלשונית. אבל העברית היום היא צעירה, רכה, ועדינה מאוד. זה
שלב קריטי, כמו ילד על סף גיל ההתבגרות. ובמקום לנצל את
ההזדמנות הנפלאה הזאת, של שפה שמתפתחת ונושמת ואנחנו יכולים
לשחק בה ולעצב אותה, במקום זה אנחנו עוצרים את ההתפתחות
המואצת שהיתה לשפה הזאת במאה שנים האחרונות, ובורחים בצורה
מגוחכת לאנגלית.
דברו עברית, חשבו בעברית, גדלו אותה, שחקו בה. היא המתנה שלכם.
|
|