8/5/2003

טיול של אביב

יצאנו לטבע, זוגתי ואני, לראות את האביב מקרוב. יש ריח נקי של
פריחה, המון פרפרים, וזרימה מרשימה בנחלים אחרי החורף המבורך.

באופק הלא רחוק עמדה שורה של עמודי חשמל גדולים. מתח גבוה
באוויר. מבנה אבן נטוש הוסיף מימד של יציבות לתמונה, והגרפיטי
השחור-אדום על הקירות השתלב יפה עם הפרגים הזועקים.
נ-נח-נחמ-נחמן שלא נמאס לו להציץ עלינו מכל פינה.

קשה להתרחק ממשהו בארץ הקטנה והצפופה הזאת. פעם עוד הייתי
מחפשת את המקום הזה, שבו אפשר לצעוק במלא הגרון מבלי שאף אחד
ישמע. אף פעם לא מצאתי אותו. לכל מקום הגיע נ-נח-נחמ-נחמן
ואחריו הגיעו השאר. הפרפרים מפלסים את דרכם בין האנשים,
והזרימה של המכוניות אל הנחלים מעלה כמה כבישים על גדותיהם.
ריחות הפרחים מתחלפים בריחות הבשר על האש עם דגל מתנה.

ליד הנחל פגשתי ילדה חמודה שהלכה לנסות לתפוס פרפרים. היא
שאלה אותי אם זאת אני מהטלויזיה. אמרתי שלא, והיא סיפרה לי כל
מה שלא ידעתי על אופרות סבון. מסתבר שאני דומה קצת לאיזו
שחקנית. הבטחתי לבדוק את זה. אולי יש לי קריירה שלא ידעתי
עליה.

שאלתי את הילדה למה היא רוצה לתפוס פרפרים, והיא אמרה לי שזה
בגלל שפרחים אסור לקטוף. ככה לימדו אותה בגן. היא שאלה אותי
באיזו כיתה אני, ואני אמרתי שהפסקתי לספור. היא גירדה בראש
ושאלה אם יש לי כינים כי השיער שלי מאוד צפוף.

הנסיעה האיטית בפקק בדרך חזרה סיפקה אפשרות להתעמק בשקיעה
היפה בין הארובות של חדרה. נכנסתי למקלחת והסתכלתי על פרפר
הלילה שעמד על הקיר. עוד מעט הכל יתמלא כאן באדים והוא יעוף
לאור אחר.