29/12/2003
מכתב לאהובתי ביום הולדתה
את, שלימדת אותי לאהוב, את, שלימדת אותי לאהוב אותי, את,
שלימדת אותי שכל מה שתמיד חשבתי שהוא אהבה, היה את, אהובתי,
יקירתי, מצילת נפשי, חיי.
יום ההולדת שלך הוא המתנה הכי גדולה שלי, בכל שנה מחדש. כי
ביום שאת נולדת החלו החיים החדשים שלי, החל המסע שלי אל
הצטלבות הדרכים והעיניים, אל חיקך הספוג בדמעות התרגשותי הלא
נגמרת.
יותר מהכל אני מודה לך על שבחרת בי. כשראית אותי בפעם הראשונה
הייתי אני, וביחד עם זה הייתי אחרת. הייתי עירומה מנפש, ואת,
בליטוף סבלני שאין לו סוף, הלבשת אותי, במקומות שעד אז הייתי
רגילה להיות עירומה.
יכולת ללכת, לפנות אל הדרך הפתוחה ולהשאיר אותי איתי בלבד.
יכולת לקחת ובחרת לתת. יכולת להפנות מבט החוצה, ובחרת להביט
אלי.
אני חוגגת את יום הולדתי ביום הולדתך, כי זה היום שבו נולדה
אהבתי, ולא רק אהובתי.
את הראית לי איך לאהוב את עצמי, איך להיות עצמי בלי להזדקק
לקרומי הסוואה ומסכות התבטלות עצמית, בפני מה שחשבתי עד אז
שנקרא אהבה.
לימדת אותי להבחין בין עירום לעריה, בין לבוש לכסות, ובין
קירות רבים שהיו לי לבין בית אחד שתמיד יהיה.
לימדת אותי להאמין בדרך הפשוטה של ההענקה במקום לכתת נפשי
בדרך הייסורים של הנתינה.
אני בוחרת בך בכל יום מחדש, בוחרת לאהוב אותך ולהתאהב. עדיין
מתרגשת מערב נחמד ביחד מול סרט, מסיבוב המפתח בדלת לקראת הבית
שלנו, מברכה פשוטה וחרישית שלי אותך בהדלקת נרות.
יש בי אהבה אינסופית אליך, ואני לנצח שוכנת בלבנו האחד. בכל
צעד שלי יש בי משהו ממך שמלווה אותי ומלטף, ואני מחזירה ליטוף
בכל צעד נוסף. לעולם לא אלך לבד עוד.
שלך באהבה,
נעמה
|
|